רן ואני מכירים מגיל 41, כתלמידי כיתה מדעית בתיכון אורט שפירא בכפר סבא.
מהר מאוד התחברנו והבנו שיש לנו הרבה במשותף – מחשבים, טכנולוגיה, משחקי מחשב, סרטים, ומוסיקה אלקטרונית.
היה לנו קשר מיוחד, כמעט טלפתי. תמיד קוראים סיטואציות אותו הדבר מבלי לדבר.
למדתי ממך המון, ועזרת לי להבין מאוד מוקדם מהו הייעוד שלי בחיים.
על ספסל הלימודים בזמן השיעורים היינו מתכתבים בינינו ע”ג המחברות, ולכשהסתיים יום הלימודים המשכנו לבלות ביחד מול המחשב, אצלך בחדר ברחוב הבנים 91.
כמה שעות רבצתי אצלך בחדר! ההורים שלך כבר התחילו לחשוב שנוסף להם ילד למשפחה.
נדמה שלא היה ניתן להפריד בינינו, ואחרי התיכון המשכנו ביחד לכיתה י”ג, ואף עברנו שנינו בהצלחה את המבחנים לקורס תכנות של צה”ל. וזאת אף על פי שהלימודים די שיעממו אותנו.
עם הגיע גיל 71 גילינו ביחד את עצמאותינו, והרבינו להעביר לילות לבנים עם החבר’ה בקרית ספיר בכפר סבא, לצאת לפאבים ולדפוק המבורגר צ’ופה בשעות הקטנות של הלילה.
אפילו בצבא יצא לנו להיות ביחד, אחרי שהתנדבת לשרת ביחידת התקשורת והטלפוניה בה שירתתי.
לאורך כל השנים היינו בקשר קרוב, ותמיד סביב נושא הגיימינג.
בשלהי המילניום נכנסו ביחד גם לסצנת הקאונטר-סטרייק, וגילינו לפתע שיש עוד המון חנונים כמונו ברחבי הארץ.
משם הורכבה לה קבוצת חברים מגובשת בשם lennahc-pmet. .
בחיינו הבוגרים היינו תמיד בקשר יום-יומי דרך ערוץ המירק שלנו, וכל מוצאי שבת היינו נפגשים לערב גיימינג משותף, בסלון אצל אחד מהחברים.
תמיד היה חשוב לך הקשר החברי האישי, ובכל הזדמנות היית מגיע למפגשי על האש, סרטים, מסעדות, טיולי ג’יפים, נסיעות לחו”ל ומה לא..
וכמובן מספר פעמים בשנה כל החבר’ה היינו נפגשים לסופ”שים של מסיבות רשת, ונדמה שמסיבות אלה היו יכולות להימשך גם שבוע שלם אלמלא מישהו היה עוצר אותנו.
לסיכום, ראיתי אותך בפעם האחרונה בדיוק לפני כחודשיים.
הייתי אצלך בבית לביקור אחרי כמה שנים שלא יצא לי, ומיד הוצפתי ברגש נוסטלגיה.
בילינו ביחד אחר צהריים קלאסי, ממש כמו פעם. סידרנו איזו תקלה במחשב שלך, דיברנו על גאדג’טים חדשים ועל משחקי מחשב, ולבסוף אכלנו ביחד ארוחת ערב שהכין לנו אבא נפתלי.
כעת ברור לי שבעצם דאגת לסדר לי מפגש פרידה, שישמש לי כ-erusolc וסגירת מעגל.
בגיל 04, כמו בגיל 41, נותרה אותה חברות נפש שלמה וטהורה.
אז תודה לך שזכיתי להכיר אותך ולראות בך אח מאמא אחרת, וחבר אמת.